מקצוע הקפיצה במוט בגברים הוא אחד המקצועות שהתפאר בעבר ישראלי עמוק למדי, אולי אפילו המקצוע שידע את עומק האתלטים הגדול ביותר באתלטיקה הישראלית. כך למשל בשנת 96 היו 4 קופצים שקפצו בין 5.35 ל- 5.76, דהיינו 4 קופצים במאייה הראשונה באירופה. זה נדיר למדי שמדינה שאינה נמנית על מעצמות האתלטיקה האירופית מייצרת 4 אתלטים במקצוע אחד באותה שנה. מתוך הקופצים הללו רק אחד גדל בישראל (יעקב דינר – 5.35). קונסטנטין סמיונוב (5.76) ודני קרסנוב (5.75) הגיעו כבוגרים מחבר העמים, ואילו עמית ברקן (5.43) היה ישראלי שגדל בארה"ב והתאמן שם במכללה.

בין השנים 2001 ל-2009 היו בארץ 9 קופצים שעברו מעל 5.00 מ', כאשר בכל שנה היו 6-4 קופצים שעשו זאת. בחלק מהשנים הללו היו 3-2 קופצים ברמות של 5.45 ומעלה: אלכס אברבוך (5.93), דניס חולב (5.71) ויבגני אולחובסקי (5.55). קופצים נוספים הם אודי קרני (5.25), דמיטרי קבקוב ואנדריי איסקוב (5.15), אנדריי קריסטיאנצב (5.10), רומן קוגן (5.03) ודימיטרי בודיאנסקי (5.00). אגב, הרשימה איננה כוללת את בראיין מונדשיין (5.50), האמריקני היהודי שלא חי כאן כלל.

 אפשר לקבוע בוודאות שבשום מקצוע באתלטיקה לא היה לנו עומק כזה , ובוודאי לא לאורך תקופה של כ-15 שנה .

עם הפרישה ההדרגתית של הדור הקודם נוצר ואקום. ב-2012 לא עבר אף קופץ את גבול 5.00 מ'. ב- 2013 היו רק 2 קופצים שעברו אותו – לב סקוריש ואברבוך שחזר מפרישה על מנת לאתגר את חניכו דאז. ב-2014 עשה זאת רק לב סקוריש (5.22) – השיא הישראלי לנוער.

השנה עשו זאת כבר 3 קופצים: איתמר באסטקר בן ה-20 (5.25), שיפור של 25 ס"מ וקריטריון לאליפות אירופה עד גיל 22, סקוריש בן ה-19 עם 5.15  ואדוארד פלוט ניקוב, גם הוא בן 19 – 5.00 מ', שיפור של 38 ס"מ!

אומנם התוצאות עוד רחוקות מתוצאות העבר, אבל יש לקחת בחשבון שמדובר בחבורה צעירה מאוד. לשם השוואה, דני קרסנוב ואלכס אברבוך קפצו בגיל 22 לגובה של 5.40  (אם כי אברבוך התמקד אז בקרב 10). זה לפחות נראה אפשרי כרגע גם לגבי החבורה הצעירה הנוכחית לטווח של 3 השנים הקרובות.

על מנת שנוכל לייצר גם בעתיד עומק רב יש כמובן צורך בקופצים נוספים. כרגע מורכבת העתודה שלנו משני האחים המוכשרים לבית גולדובסקי: דניס בן ה-18 ששיפר השבוע את שיאו משנה שעברה ב- 10 ס"מ והגיע ל-4.75, ומקסים בן ה-15 ששיפר השנה את שיאו בלא פחות מ- 1.10 מ' ונעצר בשלב זה ב-4.20  - התוצאה המהווה שיא לגילאי 15.

המטרות של הקופצים באליפות ישראל יהיו כמובן השגת שיאים אישיים כשההתמקדות היא בקופצים הבאים:

-          סקוריש שינסה לשפר את שיא הנוער שלו – 5.22.

-          דניס שינסה להשיג את המינימום לאליפות אירופה לנוער – 4.95 ולהצטרף לסקוריש ופלוטניקוב המצפים לו.

-          מקסים שינסה לעבור 4.30, קריטריון לפסטיבל הקדטים האירופי.

יש לקוות שהחבורה המגובשת הזו תמשיך ותתקדם לאורך שנים ושיתגלו עוד 3-2 קופצים מוכשרים שיחד ינסו להחזיר עטרה ליושנה, לפחות בכל הקשור לעומק.

הסיפור המעניין הוא שהמקצוע הזה למעשה נולד בארץ מכלום, בעיקר בזכות העלייה מחבר העמים.  בשנת 1952 קפץ צבי ינובר 3.70. ב-62 שיפר יצחק לוי ל-3.72 ובשנת 78 הגיע עולה חדש מגיאורגיה בשם קרלו רפאלי (כיום מאמן אתלטיקה בכיר) וקפץ לגובה שנראה אז דמיוני – 4.40.  גם בשנים הבאות לא קפץ כאן אף אחד מעבר ל-3.80, ואז בשנת 91 הגיע דני קרסנוב והקפיץ את המקצוע הזה לגבהים של 5.75 שאיש לא באמת חלם עליהם קודם. בהמשך הגיע אברבוך, גדול האתלטים הישראלים, והשיג 2 אליפויות אירופה, סגנות אליפות עולם, אליפות עולם באולמות ועוד תארים שקצרה היריעה מלהכיל, ושיא מדהים של 5.93.

התרומה של יוצאי חבר העמים לא הסתכמה רק באתלטים, אלא גם, ואולי בעיקר, במאמנים. עד תחילת שנות ה-90 היו בארץ 2 מוקדי אימון מרכזיים: אריה רוזנואייר אימן בירושלים, בין היתר את דני קרסנוב ודניס חולב, עד שעבר בתחילת העשור הקודם לקנדה. בתל-אביב פועלים התאומים ולרי ופבל קוגן. ולרי ופבל היו אתלטי מוט וקרב רב שאימנו כבר לפני עלייתם לארץ שורה ארוכה של קופצי מוט. ולרי אף זכה לאמן את רדיון גטאולין, זוכה מדליית הכסף באולימפיאדת סיאול, בעל שיא אישי של 6.02 מ'! אגב, הם אפילו מופיעים בטבלת 50 הטובים עם תוצאות שקבעו כאן בגיל 51: פבל 3.91 ו-ולרי 3.85. בין הקופצים שהתאמנו איתם היו אברבוך, סמיונוב ואולחובסקי. מאמנים אלה הם האחראים לכך שהקופצים שהגיעו לארץ כבוגרים, המשיכו בהתקדמותם ואלה שהגיעו בגיל צעיר, כמו דניס חולב למשל, הוסיפו מטר ויותר לתוצאותיהם. כיום, ולרי מאמן את באסטקר ופלוטניקוב, ואילו פבל מאמן את האחים גולדובסקי .

תרומה מעניינת נוספת של משפחת קוגן היא מהאח הצעיר של התאומים, איגור. הוא נפצע במלחמה עם אפגניסטן והתחרה באולימפיאדת הנכים בחתירה. עם עלייתו לארץ אימן תקופה קצרה באתלטיקה, אך תרומתו העיקרית היא בנו רומן שהיה האחרון מבני הדור הקודם שעבר 5 מ' (5.03 בשנת 2008). רומן שממשיך עדיין לקפוץ, הפך למאמן שמגדל כמה כישרונות צעירים.

אחרון חביב בנושא האימון הוא אלכס אברבוך שהביא לארץ את לב סקוריש וקידם אותו עד שנה שעברה. גם פלוטניקוב שהתגלה כספרינטר ע"י המאמן איציק צ'סלר שנפטר החודש, אומן עד שנה שעברה ע"י אלכס אברבוך ששכנע אותו לעבור למקצוע המוט.

לכל מי שחושב לטווח ארוך ברור שחייבים להקים כאן דור חדש של מאמנים. אולי יהיו אלה חלק מקופצי המוט של הדור הקודם ואולי אחרים שיעברו תקופת חניכה אצל האחים קוגן ויעבירו את מורשתם המקצועית לדורות הבאים.

 

התקדמות גם בנשים

מקצוע המוט הנשי קיים בעולם פחות מ-20 שנה ואצלנו אף פחות מכך. למעט קומץ קופצות מוכשרות יחסית, שחלקן לא מימשו עצמן, שעברו 3.70 ומעלה, הייתה במקצוע הזה שממה. בסוף העשור הקודם עוד ראינו תחרויות עם 3 קופצות ברמה של 3.80 מ' ומעלה (אולגה דוגדקו ברונשטיין – 4.03, ז'אנה ברר – 3.95 ומורן עזיזי – 3.94), אך בהמשך בקושי ניתן היה למצוא קופצות שעברו אפילו 3.00 מ'.

בשנה האחרונה אנו רואים פריחה מסוימת. דוגדקו הנצחית קבעה את תוצאתה הטובה ביותר בשנים האחרונות עם 3.70 בבאקו. נעמה ברנשטיין שמתאמנת בפולין הוסיפה השנה 15 ס"מ לשיאה עם 3.70 ושתי קופצות חדשות, חניכותיו של אלכס אברבוך, הפגינו התקדמות נאה מאוד: נעה טולדו בת ה-17 עם 3.41 ושרון גרינברג בת ה-24 עם 3.40. הדבר מבטיח שבניגוד לשנים קודמות, לפחות נראה תחרות צמודה על המדליות.

תודה למאמן גרש גרשקוביץ על העזרה באיסוף המידע.