הוא היה שם במרתון טבריה הראשון ועשה לפני שבוע מה שאיש לפניו לא עשה – הוא סגר מעגל עם השתתפותו במהדורה ה-40 של המרתון כשהוא בן 62. אמיתי אלמוג לא רק מדבר, הוא בעיקר עושה. רץ, מתאמן ומאמן

אמיתי (משמאל) עם אחותו וגיסו (שרצו את המקצה ל-10 ק 

רוב אנשי האתלטיקה כיום מכירים את אמיתי אלמוג כרכז השיפוט והתחרויות באיגוד האתלטיקה, או כאביו ומאמנו של עומר אלמוג בנו, אחד מטובי רצי הבינוניות בישראל כיום, הלומד ומתאמן במכללת ניו מכסיקו בארה"ב. ותיקי האתלטיקה בכלל והריצות הארוכות בפרט זוכרים אותו כאחד מבכירי רצי המרתון בתקופה בה מעטים עמדו באתגר, שאז נראה כמעט כבלתי נתפס – לרוץ 42 ק"מ ו-195 מ'. אמיתי אלמוג נולד בשנת 1955 בקיבוץ יד מורדכי שבנגב הצפוני. כבר בחטיבת הביניים באשקלון, הבין אמיתי שהוא בורך בכישרון ריצה. "רצתי טוב מכולם", הוא נזכר. המורה לחנ"ג בתיכון היה דב (דובה) הררי – מאמן אתלטיקה בכיר שאימן אף את שיאן ואלוף ישראל בהדיפת כדור ברזל, יאיר מקלר. מחנות האימון ששהה בהם יחד עם אתלטים נוספים, גרמו לו להצטרף, עוד טרם התגייס, לאגודת עמק חפר, שם התאמנו רבים שחבריו החדשים, אותם הכיר במחנות האימון. יתר על כן, ניתנה לו הזכות להתאמן תחת שרביטו של מי שהוא מכנה "גדול המאמנים בישראל" – יענקל'ה בורנשטיין ז"ל. בשנת 1973 התגייס לצבא, וכעבור שלושה ימים פרצה מלחמת יום הכיפורים. אמיתי שירת בגדוד שריון 46 של חטיבה 401, ואת כל שירותו עשה בטסה שבסיני. יחד אתו שרתו בגדוד, בתקופות מסוימות שלושה אתלטים ומאמן (לעתיד): ההלך שמעון שומרוני, הרצים אלי אביסרור וניל ברנשטיין (אמריקני שהגיע להתנדב בקיבוץ והתגייס לצבא). לגדוד הגיע בשלב מסוים מ"מ צעיר שענה, ועדיין עונה לשם מני פלד, שהפך לימים למאמן של כמה מגדולי הספרינטרים והמשוכנים בישראל...

הכתבה המלאה תפורסם בגיליון הקרוב של מגזין עולם הריצה