כתבה: חנה בן עמי

ריצת ההרים מהווה מקצוע ייחודי בנוף האתלטיקה – מחד, מדובר על ריצה בשטח, בתנאים מאתגרים ובמסלולים תלולים. מאידך, מדובר על מקצוע הישגי, ריצה מהירה (עד כמה שניתן) ותחרויות רשמיות. ריצת ההרים אינה ריצת שדה (cross country) ואינה ריצת "אולטרה", אלא מקצוע העומד בזכות עצמו.

מקצוע ריצת ההרים אינו מפותח בארץ, אך עם זאת ישנם כמה "משוגעים לדבר" שמנסים לקדמו (וביניהם אני, כותבת המאמר). בעוד שבוע תערך אליפות ישראל בריצת הרים לשנת 2017 – זמן טוב "לעשות סדר", להסביר ולהזמין את קוראי הכתבה לאתגר את עצמם, להתנסות וליהנות!

רצי הרים ישראלים בשיפוע במהלך אליפות ישראל ב-2008 

מהי ריצת הרים?

אליפויות העולם בריצת הרים (בעבר "גביע העולם") מתקיימות החל משנת 1985. התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית (IAAF) הכירה במקצוע באופן רשמי בשנת 2002. כיום, ריצת ההרים היא מקצוע הישגי לכל דבר ועניין.

 

לריצת ההרים מאפיינים משלה, המעוגנים היטב בחוקת האתלטיקה. חוקי ההשתתפות והשיפוט בתחרות (סימון המסלול, מרחקי הריצה, החוקה ועוד) דומים לאלו שבריצת השדה. עד לשנה זו, מרחקי האליפויות היבשתיות ואליפויות העולם היו כ-4 ק"מ לנערות, 8 ק"מ לנערים ולנשים וכ-12 ק"מ לגברים, עם סטייה של 10%, בהתאם לתנאי התחרות בהרים. ייתכן שהחל מהשנה הבאה יושוו מרחקי התחרות לנשים ולגברים, בדומה לריצות השדה.

דן סלפטר באחת מאליפויות ישראל בריצת הרים 

באשר לשיפועי המסלולים, ישנם שני סוגים של תחרויות:

  • "עלייה וירידה": אלה תחרויות המתאפיינות בהקפה מעגלית של כ-4 ק"מ, שאותה מבצעים הרצים פעם עד שלוש פעמים, בהתאם למרחק התחרות. המסלול כולל עלייה ממושכת לאורך כמחציתו ולאחר מכן ירידה ממושכת עד לסיום ההקפה. כל הקפה כוללת טיפוס מצטבר של כ-250 מ' (על פני כ-2 ק"מ, כלומר, שיפוע של כ-12%) וכמובן - ירידה דומה.
  • "בעיקר עלייה": תחרויות מסוג זה (המועדפות עליי) מתאפיינות במסלול מנקודה לנקודה. למעשה, מדובר בעלייה אחת, שדומה שאינה נגמרת. השיפוע הממוצע הוא 10% או יותר. בפועל קיימים קטעים מתונים ואף מישוריים, ולעומתם קטעים תלולים במיוחד, שבהם שיפועים של יותר מ-20% (על-פי החוקה, המסלול לא יכלול קטע של יותר מ-500 מ', ששיפועו הממוצע עולה על 20%, וזאת מאחר שבכל זאת מדובר בתחרות ריצה שבה המיומנים ביותר משתדלים לרוץ לכל אורך המסלול, מבלי לעבור להליכה או לטיפוס מסוג אחר).

 

ריצת ההרים נחשבת למקצוע יוקרתי במיוחד במדינות כמו איטליה, בולגריה, טורקיה וארצות-הברית, אך המקצוע קיים גם במדינות אחרות. לתחרויות מגיעים טובי הרצים, שנבחרים בדרך כלל לאחר שזכו באליפויות מקומיות במדינתם או בתחרויות קריטריון. אלופת העולם המכהנת, האוסטרית אנדריאה מאיר (Mayr), מהווה עבורי מודל לחיקוי. היא בחרה להתמחות בריצת הרים, והיא אף זו שממחישה עבורי את ההבדל בין להיות רצת הרים לרצת כביש. כך לדוגמה, שיאה האישי בריצת 10 ק"מ הוא 33:12 דקות. את המסלול באליפות, שאורכו היה הפעם כ-7 ק"מ, היא השלימה ב-39:04 ד' (כמעט שתי דקות לפני הרצה שסיימה אחריה). דוגמה נוספת היא לוסי וואמבוי מוריגי מקניה, בעלת שיא אישי של 32:42 ד' בריצת 10 ק"מ. לפני שנתיים, באליפות העולם באיטליה ב-2014, הייתה מוריגי הטוענת לכתר, אך סיימה רק במקום השני בזמן שהיה איטי בכשלוש דקות מזה של מאיר. בין הגברים הוכתר ג'וזף גריי מארצות-הברית כאלוף העולם, אחרי שהשלים את 12 הק"מ בזמן של 62:12 ד'. העובדה ששיאו האישי ב-10 ק"מ כביש הוא 29:03 ד' עשויה לספק הסבר נוסף לתלילות ולקושי של המסלול. ואכן, בריצת הרים נדרשים, מעבר למהירות, אימונים בריצות בשיפועים תלולים ובמגוון תנאי שטח (סלעים, עצים, מדרגות, משטחים שונים ועוד).

אנדריאה מאייר, אלופת העולם מאוסטריה במהלך אליפות העולם 2016 

 

ריצת ההרים בישראל

מקצוע ריצת ההרים בארץ נחשב כמקצוע של "המשוגעים לדבר". להוציא אליפויות ישראל אשר מתקיימות לכל היותר פעם בשנה באופן לא סדיר, לא נערכות בישראל תחרויות ריצת הרים כלל. מעטים האתלטים אשר ניסו את כוחם בתחום ריצת ההרים בארץ, ומעטים עוד יותר אלו אשר בחרו להתמחות בתחום למרות הקושי להתאמן בארץ כהלכה, ללא תחרויות וללא מסלולים מתאימים (חיים מלכה וכותבת הכתבה עשו זאת). למעשה, עד היום, אף תחרות אשר נערכה בארץ לא דימתה ריצת הרים כהלכתה.

 

אליפות ישראל הראשונה בריצת הרים נערכה בשנת 2007. האליפויות נערכו באופן סדיר במשך ארבע שנים ברציפות, אך שיקולי תקציב ומספר המשתתפים המועט הובילו לביטול האליפות בשנת 2011.

חיים מלכה (משמאל) - האיש המזוהה ביותר בישראל עם ריצת הרים 

בשנת 2014 נעשה ניסיון להחיות את האליפות, זאת במסגרת המרוץ האנכי בצוק מנרה – המסלול היה מאתגר, מרהיב ביופיו ואף תלול יותר מהמקובל בעולם, אך שוב הביקוש היה דל למדי, מה שהוביל לביטול האליפות פעם נוספת בשנת 2015.

אשתקד, שנת 2016, נעשה ניסיון נוסף לקיים את האליפות, הפעם ביער שגב (הקרוב למשגב). האירוע נערך במסגרת אירועי המשגביאדה, דבר שהקל במידה מסוימת על הלוגיסטיקה והעלויות הנלוות. האירוע היה מוצלח ומהנה, אם כי מספר המשתתפים נותר מצומצם למדי. הריצה נערכה במסלול מעגלי שאורכו 4.2 ק"מ, כאשר הנשים והנוער רצו הקפה אחת של מסלול זה והגברים שתיים. מסלול התחרות שילב עליות וירידות מתונות יחסית, אך גם עלייה אחת מאתגרת – עליית הרים "אמיתית". למרות היותו של המסלול קצר ומתון משמעותית מהמקובל בעולם, האתגר ניכר על פני המשתתפים וגם ההנאה, התחרות התקיימה כהלכה ובסיומו של האירוע הוכתרו אלופי ישראל, דבר אשר חשוב לקיומו של המקצוע בארץ.

 

אליפות ישראל בריצת הרים לשנת 2017 תתקיים גם היא ביער שגב, אך במסלול שונה לחלוטין, אשר רמת קושיו ואורכו עומדים בסטנדרט המקובל בעולם. עדיין מדובר במסלול המשלב עליות וירידות, אך הפעם הן היו תלולות יותר ורבות יותר. המסלול יתבסס על הקפה באורך 3 ק"מ הכוללת שתי עליות מרכזיות ותובעניות, כאשר הטיפוס המצטבר בכל הקפה הינו 130-160 מ'. הנערים ירוצו שתי הקפות של המסלול (6 ק"מ), הנשים ירוצו שלוש הקפות (9 ק"מ) והגברים ארבע (12 ק"מ). האליפות מהווה תחרות פתוחה, כך שכל רץ באשר הוא מוזמן להתנסות וליהנות.

פודיום הנשים מ-2016: מיגל אטיאס אלופה, הלן וולפסון סגנית וחנה בן-עמי זכתה בארד 

מה הלאה?

קיומו של מקצוע ריצת ההרים בארץ תלוי בנו, הרצים – במידה ונצביע ברגלינו, יהיה בסיס להמשך התפתחותו בארץ וייתכן שבעתיד אף יזכה בהכרה, בדומה למתרחש במדינות אחרות.

ריצת ההרים מאתגרת, שוברת שגרה וללא ספק מקנה תחושת סיפוק לכל רץ באשר הוא.

כדי להבין במה מדובר, גם אתם מוזמנים ליטול חלק באליפות ישראל הקרובה בריצת הרים, שתתקיים בחודש מאי 2017 ביער שגב – למשתתפים מובטחת חוויה יוצאת דופן.

 

מסלול אליפות ישראל בשנת 2017

המסלול  

 

גרף גבהים ומפה










 

 

קישורים מעניינים נוספים
סרטון מאליפות ישראל 2008 בריצת הרים

קשה לעשות היסטוריה – המרוץ האנכי של מנרה

כתבתו של אסף לב בעקבות אליפות ישראל 2014 בריצת הרים

 

האהבה החדשה שלי – אליפות העולם בריצת הרים
כתבתה של חנה בן-עמי במגזין "עולם הריצה"